מאז סוף חודש ינואר השנה שבו פרצו המהומות במצרים, ועד אמצע חודש מרץ, ירדו מדדי המניות בארץ בכ – 10%. מאז אמצע מרץ ועד היום הייתה התאוששות הדרגתית במדדים, אולם רובם לא הגיע עדיין לרמה של תחילת השנה. במשך התקופה הזאת היו אירועים דרמטיים ברבות מארצות ערב, אסון ביפן, וחילופי אש כבדים בגבול הרצועה אצלנו. למרות מה שקרה מסביב, ההתאוששות שבכל זאת חלה בפועל במחירי המניות, מצביעה לדעתנו על עוצמת השוק, ונותנת מקום לאופטימיות. הדרמה האמיתית באמת מתרחשת כבר מספר שנים בהתמדה, בשערי הדולר לעומת השקל, (ולעומת מטבעות אחרים). מתחילת חודש פברואר השנה ועד היום נחלש שער הדולר לעומת השקל בשיעור של כ 7%. בחמש השנים מאז אפריל 2006 נחלש הדולר בכ 25%. במשק שלנו יש לדולר משקל גבוה ולכן קיימת השפעה לחולשת הדולר בהוזלת מחירי מוצרי יבוא מארצות הברית ומהמזרח, שמחיריהם נקובים בדולרים. אבל, יצואנים שפועלים בדולרים מושפעים כמובן לרעה בתנאי הסחר שלהם. בנק ישראל רואה לעצמו כמטרה להתערב במסחר, להאט את קצב התחזקות השקל, ובכך לסייע ליצואנים להתארגן ולהסתגל לשערים החדשים.
מנקודת ראותו של המשק האמריקאי, החלשות הדולר היא תופעה רצויה: מחירי הייבוא לארה”ב מתייקרים, מחירי היצוא הופכים ליותר תחרותיים, חובות ממשלת ארצות הברית נשחקים, ובכך נוצר עידוד לתעסוקה בארה”ב, שבה שעור האבטלה עדיין גבוה.
המצב במשק הישראלי נראה לכאורה יציב ומצליח. אבל, מתרחשים אירועים שמעיבים על השמחה: חלק גדול ממשאבי המשק מוקדשים לתקציב הביטחון ששואב עוד ועוד משאבים ככל שהמצב הגיאו- פוליטי נהיה יותר מורכב וככל שאמצעי הלחימה הופכים למתוחכמים ויקרים יותר. השחיקה המתמדת בהכנסה הפנויה (וגם התכחשות הממשלה להבטחותיה לציבור), מתחילה להביא לתגובת נגד ב”שטח”: עובדים בסקטור הציבורי מעלים דרישות להגדלת שכרם. (אפילו חברי הכנסת הקימו מקרבם ועדה לקביעת תנאי ההעסקה של עצמם, לאחר שוועדה ציבורית הקיימת לצורך זה “הכזיבה” אותם). דרישות שכר של עובדים בסקטור הציבורי בדרך כלל מתקבלות ברובן, היות והם מספקים שירותים חיוניים, וכן בגלל שבעצם מדובר “בכסף של אף אחד”. התוצאות השליליות של העלאות השכר למשק עוד יתגברו אם וכאשר יחלחלו לסקטור הפרטי. בסקטור הפרטי חלק מהעסקים מתקיים בזכות העובדה המצערת שהם משלמים שכר מינימום. העלאות שכר ניכרות, (גם אם יש להן מקום מבחינה חברתית ואנושית), יגרמו להעלאות מחירים מצד מי שיכול. בנוסף לכך, הסימנים להתגברות האינפלציה (שחלק ממנה נובע מהעלאת המיסים), גרמו להעלאה בשערי הריבית ולציפיות להעלאות נוספות. כתוצאה מכל אלה, התרחשה שחיקה בשערי אגרות החוב שנמשכת כשלושה חודשים. נראה לנו כעת שהשחיקה הממושכת מיצתה את עצמה, ואנו לקראת סיומה.