פתיחת שנת 2010 בשוק המניות הייתה טובה כהמשך למגמה החיובית של 2009. השוק עלה בצורה נאה. בחודש אפריל התגלו הצרות הכלכליות של חלק ממדינות אירופה וזה גרם לשוקי המניות לרדת ברחבי העולם, וגם אצלנו. כרגיל במקרים כאלה מיד התעוררו החזאים, המומחים, והאנליסטים והתחרו ביניהם מי ייתן תחזית יותר גרועה לעתידה הכלכלי של אירופה. תוכן התחזיות היה דומה: אם אירופה לא תנקוט בצעדים חריפים, גורלו הכלכלי של השוק המשותף האירופאי יהיה רע.
על התחזית הזאת אנחנו מציעים להתבונן בצורה קצת שונה: אנחנו נזכרים במה שלמדנו בבית הספר – “התשובה נמצאת בגוף השאלה”. כלומר, האנליסטים אומרים שיהיה רע אם מדינות אירופה לא ינקטו בצעדים חריפים. אבל, הרי מדינות אירופה נוקטות בצעדים חריפים: החל בהקמת קרן אירופאית ענקית לסיוע למדינות שיתקשו בפירעון חובותיהן ועבור לצעדים כלכליים לא פשוטים שהונהגו ביוון, בבריטניה, בספרד ובאירלנד. הצעדים הכלכליים האלה מזכירים את מה שנעשה בישראל לפני מספר שנים: קיצוץ בקצבאות, הקטנת תשלומי העברה, העלאת מיסים, צמצום תקציבי, הערמת קשיים על מקבלי דמי אבטלה וכו’. צעדים אלה הביאו את ישראל למצב של כלכלה צומחת, אינפלציה נמוכה והפגנת עמידות מפני המשבר הכלכלי העולמי של השנים האחרונות. מצב כלכלי גרוע אינו גזירת שמים. כל עוד גרמניה וארה”ב מעוניינות בצמיחה בארצותיהן ובשווקים העולמיים ועושות את מה שנחוץ, יש סיבה להאמין בתפנית, כפי שקרה בישראל.
לכאורה, קיימת סתירה בולטת בין הנימה האופטימית בה אנו מפרשים את עתיד הסביבה הכלכלית, לבין המציאות החמוצה השוררת בשוקי המניות. ההסבר שלנו לסתירה הזאת הוא: כרגיל, משקיעים מהציבור הרחב לוקחים ברצינות תחזיות קודרות ומנסים “להציל” את כספם – לפי תחושותיהם. הם מוכרים את המניות, (ולא חשוב באיזה מחיר), וקונים אגרות חוב ממשלתיות, שלדעתם “לא יורדות”. התוצאה היא שמחירי המניות הולכים ונשחקים ומחירי אגרות חוב הולכים ועולים ומגיעים לרמות בלתי הגיוניות. נוצרת מציאות שבה אגרות חוב רבות כמעט ולא נותנות תשואה סבירה (או תשואה בכלל) על המחירים שבהן הן נרכשו. המניות לעומת זאת נמצאות שוב במחירים מאד נמוכים, עד שבחלק מהמניות נוצר מצב שבו תשואת הדיבידנד גבוהה מהתשואה של רוב אגרות החוב.
הציבור לא מבין ולא מבחין בסיכון שנוצר במחירי אגרות החוב הממשלתיות, כמו גם אינו רואה את הסיכוי שנפתח בשוק המניות. התופעה של מחירי אגרות חוב “שרק עולים” ומחירי מניות “שכל הזמן יורדים” מעודדת עוד ועוד משקיעים לעבור לניירות העולים ולצאת מהניירות שיורדים.
היות וכידוע רוב הציבור כמעט תמיד טועה, הרי שגם בפעם הזאת, בטווח שמעבר למיידי, סבירות גבוהה לכך שירוויח מי שיפעל בניגוד להסכמה הכללית, ולא ייכנע להפחדות שאין להן בסיס.
נדמה לנו שראוי כעת להזכיר את מה שקרה בשנת 2008: ציבור רחב ברח אז מהמניות בעיתוי הכי גרוע, ועבר להשקעה בשקלים בתשואה אפסית. לאחר התפנית בשוק, שכרגיל הגיעה במהירות ובעוצמה רבה, לא נשאר לאותו ציבור אלא להתגעגע למחירים הנמוכים (בעשרות אחוזים), שבהם מכר את הנכסים הפיננסיים שלו. למרבה הצער, חלק גדול מאותו ציבור חוזר היום בדיוק על השגיאה של אז.