דף מס 1.

“הטעות הנפוצה” (יתרונותיו של בוטיק השקעות).

טעות נפוצה רווחת בתקשורת הכלכלית הכתובה והאינטרנטית וכן בקרב מתווכי השקעות למיניהם  באמירה זו:  ”בבחירת בית השקעות לצורך ניהול תיק , עדיף לבחור בית השקעות גדול בבחינת היתרון לגודל “. ההייפך הוא הנכון. כאשר השאלה היא לא באיזה בנק להפקיד את הכסף אלא לאחר שכבר הופקד, את מי למנות למנהלו, כמעט תמיד, ” עדיף מנהל תיקים קטן “בוטיק” דינאמי, אמין, זהיר ומנוסה – היתרון לקוטן ” .

שאלות שיש להשיב :

  1. מי יותר בטוח?  אין הבדל! בתי ההשקעות גם הבוטיקים וגם הגדולים , מפוקחים ע”י אותו רגולטור –  הרשות לני”ע, באותה תשומת לב רבה ובאופן שוטף. ובנוסף לכך  ע”י הבנקים בהם מתנהלים החשבונות.
  2. מי יותר מנוסה?  בתי ההשקעות הגדולים מתאפיינים בריבוי עובדים חדשים וסטז’רים מתחלפים. וגם החלק “היציב” של הנהלות המקצועיות נוהג להתחלף בכל כמה שנים. לעומת זאת, בוטיק להשקעות מתאפיין, בדרך כלל, בצוות מקצועי יציב וותיק ומנוסה.
  3. קיומה של מחלקת מחקר בחברות הגדולות?  כמות החומר לצורך מחקר, בעידן הטכנולוגי הנוכחי, העומדת כיום בפני האנליסט של בוטיק השקעות היא רחבה איכותית וזמינה כמו בחברות הגדולות. השאלה הנכונה היא: היכן עבודות האנליזה איכותיות ומקצועית יותר?
  4. וועדת השקעות?  ועדת ההשקעות בחלק מבתי ההשקעות הגדולים מתכנסת פעם בשבועיים, מורכבת ממספר גדול של מנהלי השקעות ואחרים, המייצגים את כל מגוון הדעות בחברה ולא יכלים להגיע להחלטות משמעותיות. וכך, או שמתקבלות החלטות חסרות השפעה, או ההחלטה הכי נפוצה ” לא לעשות שינוי” בבחינת “לא לתקן את מה שעוד לא התקלקל”. שיטה זו עלולה להזיק בכך כלפעמים מאוחר, זה גורר קבלת החלטות משמעותיות תחת לחץ ובהלה. מנגד בבוטיק להשקעות, “הצוות המקצועי” דן בכל יום בהשקעות. ברגע שמתקבלות החלטות, הן מיושמות ומתבצעות באופן נרחב ומיידי. ולדעתי, זאת הדרך הנכונה לקבלת החלטות ויישומן בתיקי השקעות.
  5. סכומי כסף גדולים המנוהלים הם סוג של בטחון? חברות שמנהלות עשרות מיליארדי ₪ מתקשות להזיז סכומים אלה מבלי להשפיע על מחירי ני”ע אותם הם מחזיקים. (כמו פיל בחנות חרסינה). שיטת העבודה התעשייתית, ניהול מסות של כסף ולקוחות, ולפעמים חיפוש של אפשרויות התייעלות, הבאות לידי ביטוי בהקטנת מספר העובדים, הן בניגוד לאינטרס של הלקוחות, תופעה שמחמירה יותר את המצב. ושנדמית לפעמים לתנין בספארי שבלע פיל והוא מתקשה שנים לעקלו.

ולסיכום: כשבוחנים את ההבדלים בין בתי השקעות גדולים לחברות בוטיק להשקעות קטנות או בינוניות, אני מתקשה להבין מהיכן נולדה או צצה “הטעות” הנפוצה כל כך, עד שהפכה ל”המלצת כל המתקרא יועץ” לכדי פח יקוש רחב תפוצה.

זהר רוזן.

 דף מס 2.

“אל תגידו בגת”

בתי השקעות ובנקים גדולים מרבים לפרסם את דעותיהם על מצב שוק ההון ועל כדאיות ההשקעה בני”ע כאלה ואחרים. הם עושים זאת מתוך רצונם הלגיטימי לפרסם את עצמם כבתי השקעות בעלי דעה וכבעלי יכולת, זאת כדי שהציבור הרחב יתרשם ויפנה אליהם לניהול כספו.

מה מרוויחים מכך הלקוחות הקיימים?

מה מרוויחים מכך הלקוחות החדשים שזה אך הצטרפו?

ומה מרוויח הציבור הרחב בכל הקשור לניקיון ציבורי והקטנת ניגודי אינטרסים?

צר לי לקבוע, שבכל השאלות הנ”ל, פרסומים כאלה אינם תורמים ללקוחות הקיימים, ללקוחות החדשים והן לציבור הרחב. לקוחות בתי ההשקעות (וותיקים וחדשים) מעוניינים שמנהלי ההשקעות יפעלו בשקט ובחוכמה. אם קיים מהלך השקעה חכם ובעל פוטנציאל, הרי שכדאי לבצע אותו עד תום, מבלי להכריז עליו בראש חוצות.

מנהל תיקים אמין, הוא אדם מקצועי ודיסקרטי שתמיד יעדיף את האינטרס של לקוחותיו על פני חשיפה תקשורתית המשרתת צרכים שיווקיים כגון: יחסי ציבור ופרסום .

מנהל תיקי השקעות צריך לברוח מחולשת האנוש הקשורה ביצר פרסום לא מרוסן שנדבק בכל מיני כלי תקשורת, המחפשים להמליך בכל עת איזה “גורו” תורן רק בגלל שצדק באיזה מקרה חד פעמי בעבר.

מדורי הכלכלה בעיתונות צריכים, עד כמה שניתן, להוות זירה לאנליסטים וליועצים חופשיים – נטולי תלות ולעיתונאים בעלי רקע בשוק ההון.

ללקוחות ייטב, אם בתי ההשקעות יתעסקו יותר בהשקעות ופחות ביחצנות ופרסום, אשר במקרים רבים יכולים לייצר ניגודי אינטרסים בין בית ההשקעות לבין לקוחותיו.

זוהר רוזן.